תכנית המשך בנושא אלימות. ביני לבין עצמי, ביני לבין שאר המשפחה, בין הורים לילדים וגם כל מה שנמצא מחוץ לתא המשפחתי. מה עושים? איך מתמודדים?

כולנו לפעמים אלימים. אלימות היא לא רק מכות, היא גם שנאה עצמית, מבט מעליב, התעלמות… אז מה עושים עם כל זה? איך אפשר ללמד את הילדים שלנו נדיבות? מה עושים עם האלימות שממילא קיימת? אצלנו? אצלם? ולאן מנקזים את כל המתח הזה שמתקיים במשפחה עם ילדים וניקיונות והסע

אנחנו מאד רוצים שהילדים שלנו לא יהיו תלויים בדברים חומריים, שיהיו נדיבים, שילמדו לחלוק את הצעצועים, אבל מה איתנו? האם אנחנו יודעים לעשות את כל אלו? אורית ושי אור מציעים מס' דרכים להתבוננות על חיי המשפחה בעידן הפוסט-מודרני.

איך לתת לדמיון של ילדינו לפרוח ולמה זה חשוב? אורית ושי אור מדברים על איך לעודד ולהכיל את הדמיון הפרוע של ילדינו.

מה הקשר בין הורות לאלוהות? אורית ושי אור טוענים שלא מעט. תכנית על היחס בין הורים, ילדים ואלוהים.

תארו לעצמכם שבכל בית שיש בו רצפה ותקרה וילד, יש גם אבא שבלילה יושב ליד מיטת ביתו או בנו רגוע, אוהב ומלווה את היקר לו מכל מהערות לשינה, מהעולם שניתן לשלוט בו אל החושך ואל אי הוודאות שבחלומות. נשמע בדיוני? נשמע כמו מותרות? נשמע כמו שאיפה אוטופית? אורית ושי

לקראת פתיחת שנת הלימודים, אורית ושי אור בתכנית מיוחדת על התחלות ומעברים – על התפר שבין הרצון להתחיל משהו חדש לבין ההיאחזות בידוע והמוכר.

שי ואורית אומרים תודה – למה חשוב להודות ביומיום? ואיך מלמדים את ילדינו להיות מוקירי תודה? מוזמנים להרחיב על ידי קריאת הכתבה: ⁠"נזיר וייטנאמי מסביר: מהי מדיטציה של חיבוקים וכיצד היא משפיעה עלינו"⁠

מה עושים כשהילדים משועממים? ולמה אנחנו חושבים ששעמום הוא בהכרח דבר רע? אורית ושי אור מציעים נקודת מבט קצת אחרת.

איך מלמדים את ילדינו להכיל גם רגשות קשים? לאן מוליכים את הכעס, הפחד, התסכול? לאורית ושי אור יש כמה רעיונות.